במאמרים קודמים שלי באתר, כתבתי על היבטים טכנולוגיים שניתן וכדאי להסדיר במסגרת צוואה. היבטים אלה מתייחסים בעיקר לשמירה ו"הורשה" של נכסים דיגיטליים שצברנו במהלך חיינו, כמו גם על האפשרות לעצב את חיינו לפי טעמנו והעדפותינו במקרה של חוסר כשירות באמצעות "ייפוי כח מתמשך". לאחרונה נתקלתי במאמר מאלף של אבידור רבינוביץ' שנקרא בתרגום חופשי "רובוטים לזקנה" ובו אבידור סוקר טכנולוגיות ופיתוחים מרתקים בתחום הרובוטיקה. הפיתוחים המדהימים בתחום הזה, שחלקם טרם הבשילו לכדי מוצר צריכה הזמין לכל דורש – מצדיקים חשיבה אמיתית על האופן שבו אנו רוצים לעצב את חיינו בשילוב הטכנולוגיות הללו.
למשל, במועד כתיבת שורות אלה נעשים ניסויים מתקדמים בכלי רכב אוטונומיים והצפי הוא שבתוך עשור רכבים אוטונומיים ייסעו בכבישי העולם ללא התערבות גורם אנושי. אם בעבר הערכות טכנולוגיות כאלה היו בבחינת מדע בדיוני עם הרבה "אם", היום עם קצב הפיתוחים והשיפורים האקספוננציונלי זו לא שאלה של אם – אלא שאלה של "מתי" ו"מרווח הטעות" הוא שנים בודדות, ולכל היותר עשור. מדוע אם כך, בבואנו לעצב את חיינו בשלב שבו לא נוכל לקבל החלטות – לא נביא בחשבון את הטכנולוגיות הללו – לחיוב ושלילה.
לדוגמא, אנשים מבוגרים רבים מבקשים במסגרת ייפוי כח מתמשך וכלים משפטיים אחרים, להבטיח שיישארו בביתם גם כאשר מצבם הבריאותי יצדיק אולי מעבר לדיור מוגן. כלומר, הם מבקשים שיוקצו המשאבים והמאמצים להתאים את ביתם, לצייד אותו ו"לאייש" אותו בכל מה שיאפשר להם להישאר בבית כמה שאפשר, לא פעם מתוך רצון מוצהר לסיים את חייהם בבית ולא בבית חולים. אנשים אלה יוצאים מנקודת הנחה שהטיפול בהם יהיה, כפי שמטפלים היום. חלק מהפתרונות הטכנולוגיים-רובוטיים שאבידור סוקר במאמרו, הם לא רק פתרונות להיבטים תפעוליים ובריאותיים – אלא, גם אם לא באופן מוצהר, פתרונות שמנסים לתת גם מענה חברתי ברמה מסויימת. מנתונים סטטיסיים שסוקר אבידור במאמר עולה שעם הזדקנות האוכלוסייה, נגיע למצב שבו לא יהיה מספיק כח "אדם" לטפל באוכלוסייה המבוגרת. כלומר, אדם שמבקש היום להבטיח שיישאר בביתו עד יומו האחרון, עלול לצאת מנקודת הנחה שגויה שיטפלו בו כמו כפי שמטפלים היום – באמצעות מטפל אנושי המגיע למספר שעות ביום או מתגורר דרך קבע עם האדם המבוגר. נקודת ההנחה השגויה הזו עלולה להביא את האדם לסבור בטעות שצרכיו לקשר אנושי ייענו באופן הזה, אך למצוא את עצמו בעתיד מוקף ברובוטים שאולי יהיו ידידותיים ויעילים אך עם כל הרצון הטוב של מי שתכנן אותם – לא תחליף לחברת אדם בשר ודם. עתיד קר ומנוכר ומנוגד לאופן שבו אותו אדם דמיין את עתידו בזמן שהיה כשיר ובעל יכולת להביע את רצונו ולקבל החלטות.
מדובר בדוגמא אחת, אולי קודרת יתר על המידה, אך כזו שממחישה היבטים שעם הזמן ניתן עליהם יותר ויותר את הדעת.
כיצד אם כך ניתן לעצב את חיינו לפי טעמנו והעדפותינו לאור הטכנולוגיות הללו? באמצעות התייחסות אליהן ולא באמצעות התעלמות מהן במסגרת הכלים המשפטיים בעומדים לרשותנו היום. במקרה הטוב שיפרנו את הסיכוי לחיות חיים כפי שדמיינו והערכנו אותם. במקרה הגרוע יצרנו מנגנונים שאינם ישימים כי הטכנולוגיה עדיין לא "השיגה" אותם.
