הסדרת עניינים כספיים ואישיים רגישים

הסדרה של עניינים כספיים ואישיים רגישים – איך נדאג לילדינו ולעצמנו במקרה של אי-כשירות ואחרי פטירתנו

אופטימיות היא כח רב עצמה שמאפשר לנו לנהל את שגרת היום ללא דאגות כמו מה יקרה אם פתאום נהפוך ללא כשירים לנהל את עניינינו, או מה יקרה במקרה שחס וחלילה ניפגע ונמות.

מטרת המאמר הזה היא לא להפחית מהאופטימיות שלכם. להיפך – יש לכולנו סיבה טובה להיות אופטימיים: העולם משתפר. ראיות מדעיות לכך ניתן למצוא בספרו של פרופ' סטיבן פינקר מאוניברסיטת הרווארד "המלאכים הטובים של טבענו" – הספר האהוב על הפילנתרופ ומייסד מיקרוסופט ביל גייטס.

עדיין, החיים מזמנים לנו ולסובבים אותנו אירועים שגורמים לנו לתהות מה יקרה במצב דברים פחות מוצלח כמו חוסר כשירות או מוות. אלה יכולים להיות אירועים שמחים (לידת ילדים) או אירועים מאתגרים (צורך לעבור ניתוח או לבצע פעולות שכרוכות בסיכון). התגובה האנושית למחשבות כאלה היא להדחיק אותן ולא לעשות דבר. אבל החיסרון בכך שלא עושים הוא שסופו של דבר מישהו אחר מחליט עבורנו, ויותר גרוע מכך – מישהו שלא קיבל מאתנו הנחיות.

במאמר זה אני אסקור את הכלים המשפטיים שמאפשרים לכם לשלוט, או לתת את השליטה לאדם שאתם מאמנים בו וסומכים עליו – כדי שיטפל בענייניכם הכספיים, האישיים והבריאותיים. הכלים האלה מאפשרים לתת לאותו אדם הנחיות, ומספקים גם מנגנוני בקרה וביקורת – בני משפחה נוספים או המדינה באמצעות פרקליטיה. לכלים שאני מתכוון אליהם יש שמות שלא כל כך מסבירים מה הם נותנים, למי הם מתאימים ובאילו מצבים. בשביל הסדר הטוב אני אציין את השמות: ייפוי כח מתמשך, מסמך הנחיות מקדימות, מסמך הבעת רצון, ומסמך הנחיות וייפוי כח למתן הנחיות רפואיות לטיפול רפואי לפי חוק זכויות החולה וחוק החולה הנוטה למות. כל אלה כלים שמאפשרים להסדיר עניינים אישיים ורכושיים רגישים לפני המוות. אחרי המוות מסדירים את העניינים האלה באמצעות צוואה, כאשר במסגרת הצוואה ניתן להקים "הקדש" ולמנות מנהל עיזבון ונאמן.

גם דברי ההסבר על הכלים האלה מורכבים (כולל אלה שבאתר משרד המשפטים), ובמסגרת מאמר זה אני אנסה לפשט את הדברים, ככל שניתן.

אבל לפני שנמשיך – מה הבסיס לכלים האלה, ומדוע שתסמכו עליהם?

ובכן, בבסיס הכלים האלה ישנם שני רעיונות – כסף ומדינה.

כסף הוא רעיון – רעיון ששוכן בדמיון המשותף לכולנו^[1]. כשאנחנו קונים במכולת המוכר נותן לנו מזון תמורת ניירות שהוא לא יכול לאכול, כי אנחנו והמוכר מאמינים שעם הניירות האלה אפשר לשלם שכר דירה, לשלם לבעל מקצוע שיתקן לנו את המזגן וכו'. אנחנו גם מאמינים שהכסף הזה, ניירות, מטבעות או מספרים בחשבון הבנק – ימשיכו להתקיים גם אם אנחנו נהיה לא כשירים, וגם אחרי מותנו.

מדינה היא רעיון – גם המדינה היא רעיון ששוכן בדמיון המשותף לכולנו. אמנם רבים מנסים להגדיר אותה בצורה שונה, או לשנות אותה ואופן פעולתה באמצעות חוקים – אבל העיקרון דומה לכסף. גם לגבי המדינה אנחנו מאמינים שהיא תמשיך להתקיים במידה ולא נהיה כשירים, ושהמדינה תמשיך לאכוף את החוקים של עצמה. כולנו עובדים קשה בשביל הכסף שלנו, ואנחנו שומרים אותו בשביל עצמנו, שידאג לנו בכל מקרה של יהיה, וגם ידאג למי שאנחנו אוהבים – משפחה או מקורבים אחרים. המדינה יודעת את זה, ומסייעת לנו לעשות את זה באמצעות שני חוקים עיקריים שרלוונטיים לענייננו – חוק האפוטרופסות וחוק הירושה. כדי לאכוף את החוקים האלה, למדינה יש שלושה גופים – משרד האפוטרופוס הכללי, הרשם לענייני ירושה, ומשרד היועץ המשפטי לממשלה. בכל אחד מהגופים האלה עובדים עשרות ומאות עורכי דין עובדי מדינה, שפועלים מתוך שליחות אמיתית לקיים את רצונם של ממנים ומצווים, ולהצדיק את האמון שאנחנו כאזרחים נותנים במדינה.

כך לדוגמא אדם שעורך צוואה יודע שאם הוא יפקיד אותה במשרדי הרשם לענייני ירושה – המדינה תהיה אחראית לבצע פעולות מסויימות לצורך קיומה. לשם כך המדינה מפעילה מערכות מיחשוב יקרות, מחזיקה בארכיון לשמירת כל הצוואות שמופקדות אצלה, וכמובן מחזיקה אגף שלם של עורכי דין עובדי מדינה שצריכים להתייצב בכל הליך משפטי כדי להצדיק את האמון שהאדם נותן במדינה.

לכל אחד מהכלים משפטיים שפירטתי יש עיתוי שבו הוא רלוונטי, ומקרים שבהם הוא לא רצוי ואפילו מזיק. כמו שקשה לחשוב ולדמיין השתלשלות אירועים במצב קריטי, ונוח יותר להדחיק – גם לא קל לדבר על זה, ולא קל להתמודד עם שאלות שעולות תוך כדי התהליך – שאלות שדורשות הסתכלות מפוקחת על חיינו, מערכות היחסים שלנו עם האהובים עלינו ותכונותיהם.

כדי לסדר את הכלים בסדר כרונולוגי לאפשרות שנזדקק להם, אשתמש בתרשים הזרימה הבא (מתחיל משמאל לימין):

עכשיו שאנחנו מבינים את הבסיס לכלים האלה – נתחיל.

ייפוי כח מתמשך

ייפוי כח מתמשך הוא כלי משפטי חדש יחסית שמאפשר לאדם כשיר למנות מישהו שהוא סומך עליו ומאמין בו, על מנת שהאחרון יטפל בענייניו במקרה של חוסר יכולת. האדם הראשון נקרא הממנה, והאדם השני נקרא "מיופה הכח". מיופה הכח צריך להסכים לשמש מיופה כח, והוא למעשה לוקח על עצמו אחריות גדולה לפעול ביושר ובנאמנות בכל פעולותיו כמיופה כח.

ייפוי כח מתמשך ניתן ב- 3 תחומים – עניינים כספיים, עניינים אישיים ועניינים בריאותיים. לאחר חתימת ייפוי הכח המתמשך, הוא מוגש למשרדי האפוטרופוס הכללי ולמעשה יושב שם במצב "רדום". כלומר, מיופה הכח לא יכול לעשות בו שום שימוש. מה ש"מפעיל" את ייפוי הכח המתמשך הוא אירוע, שכותבים אותו בייפוי הכח המתמשך. האירוע הזה הוא המצב שבו יוחלט שהממנה לא יכול עוד לטפל בענייניו. ברירת המחדל היא שחוות דעת רפואית קובעת שאדם לא יכול לטפל עוד בענייניו, אז זוהי ברירת מחדל שלא מתאימה לכל אחד. פעמים רבות הצוות הרפואי מהסס לקבל החלטה – לפעמים כי הדיאגנוזה לא חד-משמעית, לפעמים בשל פרשנות אחרת של המצב שנובעת מחוסר היכרות עם הממנה, ולפעמים עקב התגוננות יתר וחשש מתביעה. לעניות דעתי מכריו של הממנה ומי שהו סומך עליהם – הם האנשים המתאימים לקבוע אם הממנה "כשיר" לטפל בענייניו או לא. לכן אני מציע שה"אירוע" ש"יפעיל" את ייפוי הכח המתמשך ה"רדום" יהיה התרשמות של האנשים שמכירים אותו. של מיופה הכח, ושל בן משפחה או מכר קרוב אחד נוסף. אלה יתנו תצהיר בפני עורך דין (תהליך קצר וזול) שהממנה אינו "כשיר" עוד לטפל בענייניו והתצהירים יוגשו לאפוטרופוס הכללי ש"מפעיל" את ייפוי הכח. לאחר "הפעלת" ייפוי הכח, ניתן להציג אותו בפני גופים כמו בנקים, גורמים מסחריים, צוות רפואי וכיו"ב – ולפעול "בנעליים של הממנה". על פניו, אפשר לומר שזה נותן יותר מדי כח למיופה הכח או לאדם הנוסף שיוכלו במקרה קיצוני "להפעיל" את ייפוי הכח המתמשך בזמן שהממנה כשיר לחלוטין, ואולי בלי ידיעתו. הסיכון הזה מתמתן עקב מספר דברים: (1) חתימת על תצהיר נעשית אחרי שאדם מוזהר לומר אמת, שאם לא הוא צפוי לעונשים הקבועים בחוק. הכוונה היא לעונש על מתן עדות שקר – עד 7 שנות מאסר. (2) מיופה הכח צריך לחתום על כתב ויתור סודיות במסגרתו, בשלב בחינת ייפוי הכח, פרקליטי האפוטרופוס הכללי מקבלים מידע על מיופה הכח, בדגש על האם יש לו הרשעות בעבירות פליליות. זאת על-מנת לוודא שאין סיכון בעצם המינוי (3) ייפוי כח מתמשך לא נותן כח מלא כפי שיפורט בפסקה הבאה.

מה לא ניתן לעשות באמצעות ייפוי כח מתמשך – לא ניתן למכור דירה של הממנה באמצעות ייפוי כח מתמשך (יש צורך בפנייה לבית המשפט). לא ניתן לתת מתנות או תרומות, אלא אם הממנה נותן הנחיות במסגרת ייפוי הכח המתמשך שמאפשרות זאת, וגם זאת עד לסכום מוגבל. בעניינים רפואיים – לא ניתן לקבל החלטות בעניינים של אי הארכת חיים, עניינים שכן ניתן להסדר באמצעות הכלי הלפני-אחרון במאמר.

כמובן שמיופה הכח אחראי וחייב לפעול בנאמנות בתפקידו – אסור לו לעשות פעולות בניגוד עניינים (להעביר לעצמו כסף, להעביר למכרים, להתקשר בעסקאות שהמטרה שלהם להטיב עם עצמו או מכריו, וכו').

בנוסף ניתן לפקח על מיופה הכח היא באמצעות "מיודעים" – אנשים, בני משפחה למשל, שברגע שייפוי הכח יופעל תהיה חובה ליידע אותם. בנוסף, ניתן לקבוע שבני משפחה למשל יהיו זכאים לדרוש ולקבל דין וחשבון על הפעילות. גורם פיקוח נוסף שניתן לקבוע (רשות) היא המדינה באמצעות פרקליטה.

מסמך הנחיות מקדימות

כפי שניתן להבין עד כה – ייפוי כח מתמשך הוא כלי "חזק" מאוד, שנותן הרבה מאוד שליטה למיופה הכח. לכן, נוצר כלי אחר שמציע חלופה פחות "חזקה" לייפוי הכח המתמשך. הכלי הזה נקרא מסמך הנחיות מקדימות. המסמך הזה מאפשר לתת את אותן הנחיות וסמכויות שייפוי כח מתמשך נותן, בהבדל אחד – "הפעלת" המסמך נעשית באמצעות החלטה של בית משפט שקובע שהאדם אינו כשיר וצריך אפוטרופוס. במקרה כזה, בית המשפט מתחשב בהנחיות שנכתבו במסמך ההנחיות – זהות האפוטרופוס וההוראות שניתנות לו. הכלי הזה מתאים במיוחד לאנשים עריריים, שמצד אחד רוצים שליטה במה שיקרה ברגע שלא יהיו כשירים, ומצד שני לא מוכנים לוותר על השליטה בענייניהם מתוך חשש אמיתי שגורמים אינטרסנטיים ינסו לנצל אותם. מסמך ההנחיות המקדימות נבחן ע"י ביהמ"ש שמחוייב להתחשב באמור שם, אך גם מוסמך לסטות מהדברים במידת הצורך, בהתאם לנסיבות.

מסמך הבעת רצון למינוי אפוטרופוס חליף

מדובר במסמך שונה מאוד מייפוי כח מתמשך וממסמך הנחיות מקדימות.

הסיטואציה שרלוונטית לכלי הזה, היא אדם שכבר משמש אפוטרופוס לאדם אחר. למשל, הורים הם אפוטרופוסים טבעיים לילדיהם, בדרך כלל עד שהילדים מגיעים לגיל 18 והופכים להיות בגירים. אבל אם יקרה משהו להורים, לא תמיד ברור מה יקרה לילדים. קחו למשל דוגמא של זוג הורים שאין להם בני משפחה בישראל, ולהם ילדים בני 8 ו- 13. כלומר, אם חלילה ההורים האלה יהרגו בתאונה יחדיו – המדינה תיכנס בנעליהם כאפוטרופוס ותקבל החלטות עבור הילדים. התוצאה של זה עלולה להיות קשה מאוד וחבל. להורים כאלה כמו בדוגמא שנתתי, יכול להיות רכוש ניכר (דירה, ביטוח חיים שיופעל במקרה של מוות), כך שלילדים יהיה רכוש וכסף שיממן אותם עד בגרות אך זה ינוהל ע"י המדינה. איזו אפשרות יש להורים כאלה? ובכן, אם יש להם חברים קרובים שהם סומכים עליהם, הם יכולים להסכים איתם שאם חלילה יקרה להם משהו – החברים יתנו לילדיהם בית חם ואוהב. ללא תכנון מוקדם, ברגע האמת – המדינה תיקח את העניינים בידיים, וגם אם אותם חברים יבקשו, המדינה לא בהכרח תסכים כי לכאורה, יש חשש שהם מבקשים זאת רק בשביל ליהנות מהרכוש. לכן, ניתן לערוך מסמך הבעת רצון למינוי אפורופוס חליף לילדים, ולקבוע שהחברים יהפכו לאפוטרופסים של הילדים. כמובן שהחברים צריכים להסכים, כאשר בנוסף לכך המסמך הזה נבחן ע"י ביהמ"ש שנותן משקל למה שנקבע בו, אך גם יכול לסטות ממה שנקבע בו במקרה שזה נדרש לטובת הילדים.

סיטואציה רלוונטית נוספת היא זוג הורים שדווקא יש להם משפחה ענפה, ואין ספק שכולם ירצו לקבל את הילדים. אבל עם כל הכבוד לרצון של כולם, מתוך כל בני המשפחה יש מי שיותר מתאים לגדל את הילדים, ויש מי שפחות. ללא תכנון מוקדם – עלולים הילדים להגיע דווקא למי שפחות.

עוד סיטואציה היא משפחה חד-הורית – שבה הסיכון גדול יותר כי יש רק אפוטרופוס אחד (להבדיל מהדוגמאות הקודמות שבהן אם אחד מבני הזוג נפטר, השני בא במקומו).

לפעמים, יש מקרים שבהם ההורים ממשיכים להיות אפוטרופוסים לילדיהם אחרי גיל הבגרות. זה קורה כאשר הילד אינו מסוגל לטפל בענייניו, לדוגמא במקרה של פיגור או אוטיזם. במקרים האלה הילד תמיד יזדקק לאפוטרופוס, אך ההורים לא תמיד יוכלו לשמש בתפקיד זה – אם מטעמי מחלה, זקנה או פטירה של ההורים. באמצעות מסמך הבעת רצון יוכלו הורים כאלה למנות אדם אחר – למשך בן אחר שלהם, אח של הילד עם הצרכים המיוחדים – והוא זה שיתמנה כאפוטרופוס אחריו. גם כאן, מדובר בדברים לא כדאי להשאיר ליד הגורל – גם אם נראה שיש כמה אנשים שניתן לסמוך עליהם שיתנדבו לתפקיד – ברגע האמת המושכות עלולות להגיע לידי מי שהכי פחות מתאים, ולכן כדאי להסדיר את הדברים האלה מראש.

ייפוי כח למתן הנחיות רפואיות לטיפול רפואי לפי חוק זכויות החולה וחוק החולה הנוטה למות, או מסמך הנחיות

מדובר בייפוי כח שניתן על-מנת שמיופה הכח יקבל עבור הממנה, החלטות בעניינים רפואיים. באמצעות ייפוי כח נוסף, מיוחד, אפשר לקבוע שאותו אדם יוכל לקבל החלטת גם ב עניינים שקשורים לאי הארכת חיים.

גם כאן, במקום ייפוי כח יש חלופה בדמות מסמך הנחיות, שבמסגרתו מביע האדם את רצונו לאילו טיפולים יבוצעו בו, או לא יבוצעו בו – והצוות הרפואי יפעל לפי ההנחיות האלה.

צוואה

בניגוד לכל הכלים שהוצגו קודם – צוואה היא כלי שמאפשר להסדיר עניינים, בעיקר רכושיים, אחרי המוות.

מי שלא עורך צוואה, למעשה מותר את ענייניו שיתנהלו לפי חוק הירושה, שקובע ברירת מחדל לחלוקת רכוש – מוכרת שבהן היא חצי לבן הזוג הנשאר, והחצי השנה מתחלק שווה בשווה בין הילדים. ההסדר הזה מתאים לחלק, ומאוד לא מתאים לאחרים.

אבל גם אם "ברירת המחדל" של החוק נשמעת מתאימה מבחינת מערכת היחסים (למשל, הורים שנמצאים ביחסים תקינים עם שלשת ילדיהם) – ישנם מקרים שאולי כדאי לסטות מאותה "ברירת מחדל". לדוגמא – אם אחד משלשת הילדים חייב כספים רבים, ומתנהלים נגדו הליכי הוצאה לפועל או פשיטת רגל. במקרה של פטירה, אותו ילד הופך ליורש, וכספי הירושה הופכים לנכס שהנושים יכולים לגלות, לתפוס ולקחת. אם הדבר הזה ידוע מראש – ההורה יכול לערוך צוואה ובמסגרתה לקבוע מנגנונים שונים במטרה למנוע מצב כזה. חשוב להדגיש שמדובר בכסף של ההורה, וזכותו המלאה לעשות בו מה שהוא רוצה. לכן, אותו הורה רשאי לקבוע שהילד לא יירש דבר, ושה- 1/3 העודף יתחלק בין יתר האחרים כדי שידאגו לאח שלא ירש דבר. זהו כמובן מנגנון שמבוסס על אמון בין ההורים לשני הילדים האחרים – מבחינה משפחתית זה יכול להיות מנגנון חזק ביותר, אבל מבחינה משפטית זהו מנגנון חלש כי כל אחד מהילדים יכול להחליט לשמור את החלק עבור עצמו, ולא לתת דבר לאח שלא ירש דבר. מה יקרה במקרה דומה לזה שתיארתי – רק שהפעם הילד עם החובות הוא גם הילד היחיד? ישנם מספר מנגנונים שניתן להפעיל במסגרת צוואה – אחד מהם נקרא הקדש פרטי, מנגנון שדומה לנאמנות. הרעיון הוא ליצור גוף שנקרא הקדש, שאפשר להגדיר אותו כסוג של עמותה פרטית שיש לה תקנון שקובע שההקדש צריך לדאוג לילד. את ההקדש הזה ינהלו אנשים שמוריש סומך עליה, ועל אותם אנשים מפקחת המדינה.

מקרים אחרים בהם חשוב לערוך צוואה היא אם הילדים אינם כשירים ואינם יכולים לנהל את ענייניהם (למשל ילדים עם פיגור או על הספקטרום האוטיסטי) – אם בברירת המחדל הם יורשים, ואין להם אפוטרופוס מתאים – המדינה נכנסת בנעליהם ומנהלת את הכסף שירשו, על העלויות והקשיים שהדבר עלול יצור.

לקריאה נוספת:

1. משרד המשפטים – מדריך לממנה בייפוי כח מתמשך
2. משרד המשפטים – הנחיות האגף לפיקוח על אפוטרופסים
3. אתר כל זכות – מסמך הנחיות מקדימות
4. אתר כל זכות – צוואה או מסמך הבעת רצון של אפוטרופוס לתקופה שלא יוכל לתפקד כאפוטרופוס או לאחר מותו

• הכותב הינו עורך דין, ומוסמך ע"י משרד המשפטים לערוך מסמכי ייפוי כח מתמשך, הנחיות מקדימות והבעת רצון.
• מטרת התכנים לסייע לקורא/ת להרחיב את בסיס הידע האישי שלו/שלה ולאפשר לו/לה לדעת יותר, לפני שהוא/היא פונים אל עורך דין.
  האמור לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני ואישי.
  האמור לעיל מייצג את דעתי בלבד, ואינו מהווה בשום פנים ואופן עמדה של האפוטרופוס הכללי או של גורם רשמי אחר כלשהו.

1. נח הררי "קיצור תולדות האנושות" (הוצאת דביר, 2011) ↑