[התמונה מתוך אתר משרד המשפטים]
ב- 18.3.2021 נכנס לתוקפו תיקון מספר 4 לחוק חדלות פירעון. התיקון שואף לסייע ולעודד אנשים פרטיים ובעלי עסקים, וכן חברות שנקלעו למצוקה כלכלית בעקבות משבר נגיף הקרונה. המטרה היא למנוע מאותם אנשים וחברות להגיע להליכי חדלות פירעון רגילים (הליכי פשיטת רגל בשמם הקודם).
לצד הקלות משמעותיות בעלויות ההליך ומשך הזמן הקצר שבמהלכו ניתן לגבש הסדר נושים, התיקון מציב אתגר משמעותי לחייבים המעוניינים לצלוח אותו עם הסדר. הסדר – משמע הצעה שהנושים מסכימים לה. חייבים שלא יצלחו את ההליך עם הסדר שהנושים מסכימים לו, ימצאו עצמם כפי הנראה בהליכי חדלות פירעון רגילים, או לכל הפחות בהפסד כספי נוסף של עלויות ההליך שלא הצליח.
הפרסום באתר משרד המשפטים מציג 4 ידיים מחזיקות בחלקי פאזל וזה מצג מדוייק – הליכי הסדר דומים להרכבת פאזל. חלקי הפאזל הם הנושים. אך בניגוד לפאזל רגיל, בהליכי הסדר יש מספר כללים שונים – יש חלקי פאזל מסוגים שונים, כאלה שצריך להרכיב לפני שניתן להרכיב את היתר, וכמעט כולם בגדלים שונים. בדברים אלה אני מכוון לנושים מובטחים – שהם פאזל נפרד בפני עצמו, שלעיתים מונים נושה אחד או שניים, ולעיתים "אין חלקים" כאלה. קבוצה נוספת שאליה אני מכוון היא נושים בדין קדימה (גם הם בודדים ולעיתים לא קיימים), ולבסוף חלקי הפאזל ה"רגילים" בגדלים שונים, שמהם המעניינים והחשובים הם הנושים הגדולים המחזיקים בעיקר סכום הנשייה.
הגשת בקשה להסדר ללא בחינת "מצבת הנשייה" – כלומר, לפני שבודקים אם בכלל אפשר להרכיב את הפאזל היא רשלנות לשמה, אך לצערי אני נתקל בכך לא מעט (בהליכי הסדר רגילים). יש פאזלים שפשוט לא ניתן להרכיב (או לפחות לא במסגרת הזמן המוקצב). התוצאה במקרים האלה היא שכל הנושים מתנגדים להצעה, והחייב צריך לשפר את ההצעה ולהתחיל מחדש. זה השלב שבו ההליכים מתארכים מעבר למועדים שקבע החוק, וכמעט תמיד גם השלב שבו ההליך נכשל אחרי שגם ההצעה ה"משופרת" לא מקבלת הסכמת הנושים (כאמור, מניסיון בתיקי הסדר רגילים).
סיבה נוספת לכישלון הסדר הוא הצעת הסדר שמזלזלת בנושים, ויוצאת מנקודת הנחה שלנושים אין מספיק מידע אודות החייב ומצבו הכלכלי. חייב שפוטנציאל ההשתכרות שלו הוא 15,000 ₪ בחודש וחייב לנושים שלו סכום מצטבר של 300,000 ₪, לא יכול לצפות שהנושים יסכימו לקבל 30,000 ₪ ב- 60 תשלומים. הנחת עבודה שניתן יהיה לשכנע את הנושים שחייב שהוא בעל מקצוע ותואר אקדמי שהרוויח בעבר 15,000 ₪ לא יכול להרוויח יותר משכר מינימום כי הוא "לא מצליח למצוא עבודה", מעבר להיותה נגועה בחוסר תום לב, תביא פשוט לכישלון הצעת ההסדר.
בהליכי הסדר רגילים, ובמיוחד בהליכי הסדר מזורזים כפי שתיקון 4 מנסה לקדם – לנושים ידוע וברור שאין מספיק זמן לערוך בדיקה מלאה ויסודית של מצבו של החייב, ושלמעשה ישנה הסתמכות גבוהה על הנתונים שהחייב מוסר. במילים פשוטות צריך להאמין לחייב כשהוא אומר שהוא לא יכול לשלם יותר מ- X ₪ בחודש, ושאין לו נכסים מהם ניתן להיפרע. אמון כזה יינתן רק על בסיס גילוי מידע מלא, מידע בהיקף רחב יותר מזה שנדרש בחוק, ואף רחב יותר מזה ש"מנהל ההסדר" שיתמנה יבקש. חייב שלא ימסור מידע כאמור, לא יזכה לאמון הנושים, והתוצאה היא שהנושים לא יסכימו להצעה והיא לא תעבור. לעיתים מסירת מידע מלא כרוכה ב"סיכונים" – למשל חשיפת מידע עסקי כגון רשימת לקוחות וספקים, חשיפת דפי תנועות ופירוט כרטיסי אשראי של החייב ובן-זוגו, וכיו"ב. מי שאינו מוכן לכך – רצוי שימצא את המשאבים לנהל משא ומתן פרטני עם כל אחד מהנושים כי ספק אם הנושים יסכימו להצעת הסדר, ורצוי לעשות זאת בהקדם אחרת החייב ימצא את עצמו בהליכי חדלות פירעון שבהם אי מסירת מידע איננה אפשרות (עלולות להיות השלכות אישיות ואף פליליות בגין אי מסירת מידע בהליכי חדלות פירעון).
הדרך לבחון כדאיות הגשת הצעת הסדר היא ראשית לבדוק מה החלופה לעומת הליכי חדלות פירעון. בדרך כלל הסדר עדיף לחייב שיש לו נכסים שהוא לא רוצה שימומשו, או שהוא רוצה שימומשו בסדר או בדרך מסוימת. הסדר גם רצוי למי שאינו מעוניין לגלות מידע, אם כי לדבר יש מחיר והסדר כזה ידרוש תשלום דיבידנד גבוה לנושים.
שנית, יש לבחון את מצבת הנשייה ולהתמודד עם הנושים המובטחים. אם אלה לא מסכימים ועומדים על מימוש הבטוחות שלהם – ההסדר לא יעבור. כך גם לגבי הנושים בדין קדימה. לדוגמא, עירייה שהחייב הגיע איתה להסדר תשלומים פרטני לפני הליך ההסדר, הינה מובטחת על סכום ההסדר לפי הוראות החוק. לכן, כל סכום שישולם במסגרת הצעת ההסדר ינותב תחילה לטובת החוב לעירייה, ורק אחר כך לטובת הנושים הרגילים. לכן אם החוב לעירייה עומד על 50,000 ₪ בדין קדימה, והחוב לנושים הרגילים עומד על 100,000 ₪ – כדי להציע דיבידנד של 40% לנושים הרגילים – החייב צריך להציע 90,000 ₪ בצירוף הוצאות הליך (ולא 75,000 ₪). ככל שהחוב בדין קדימה גדול יותר, כך יידרש החייב להתאמץ יותר כדי להציע הצעה שתזכה להסכמת הנושים הרגילים.
שלישית, יש להתמודד עם מצבת הנשייה "הרגילה". גם אם יש 20 נושים אך מתוכם 3 נושים מהווים 90% מסך החובות, אז אין סיכוי להסדר אם הנושים האלה מתנגדים. הנושים הרגילים הגדולים הם בדרך כלל בנקים או נושים מקצועיים אחרים. עבור הנושים האלה הפתרון הקל ביותר הוא לסרב להצעת הסדר מהטעם שהם לא הספיקו לפעול נגד החייב. כזכור, הליך הסדר הוא יוזמה מקדימה של החייב. הנושים הגדולים-המקצועיים לא הספיקו להגיש תביעה נגד החייב, לבצע חקירה כלכלית באמצעות חוקר פרטי או לרכז את המידע שבידיהם אודות החייב. הליך ההסדר מציב בפניהם תמרור "עצור" (עיכוב הליכים) ומונע מהם לנקוט בהליכי גבייה נגד החייב, כאשר בשלב הזה גם לא כדאי להם להשקיע כסף בחקירות והכנה להליכי גבייה. לכן, הם בוחנים את הצעת החייב לפי הנתונים שמוצגים להם, ולמעשה כל חוסר בהירות או מה שנדמה כמידע חסר או חוסר גילוי מידע מצד החייב יביא אותם לפעול בדרך הקלה, כלומר לסרב. זהו התהליך המורכב ביותר בדרך כלל, וזה שאי הצלחה בו תביא לכישלון כל ההסדר. היבט נוסף של המורכבות הוא אמדן היקף החוב האמיתי של הנושה – לעיתים יש נושים שתביעת החוב שצפוי שיגישו היא לכאורה גבוהה מאוד כי "זה החוב בתיק ההוצאה לפועל", אך הערכה מקדימה שלה (מעין בדיקת תביעת חוב שטרם הוגשה) תביא למסקנה אחרת, ובהתאם לאסטרטגיה נכונה שתאפשר "להעביר" את הצעת ההסדר, ואפילו לשכנע את הנושה הספציפי. לכן נדרשת בדיקת היתכנות מקדימה ע"י עורך הדין של החייב וזאת באמצעות פנייה ושיחה עם הנושה או עורך הדין של הנושה. אין טעם להגיש הצעת הסדר של 20% כידוע שכל אחד מהנושים הגדולים לא יסכים לקבל פחות מ- 60%. זה פשוט לא יעבוד.
לסיכום, גיבוש הליך הסדר הוא מלאכת מחשבת וכרוך בעבודה מרובה מצד עורך הדין של החייב שנדרש לפנות לנושים, לבקש ואפילו להתחנן. מנהל ההסדר שממנה בית המשפט הוא גורם מפקח שאמור לבצע מעין "גישור" בין הנושים לחייב. כשהפערים גדולים והצעת ההסדר לא ריאלית – אין שום סיכוי לגשר על הפערים. בדיקה מקדימה כפי שפירטתי לעיל תמנע בזבוז זמן מיותר ותקוות שווא.
לעניות דעתי ההסדרים לפי תיקון 4 שיצליחו הם הסדרים שבהם החייב יציע הצעת הסדר לתשלום דיבידנד מלא, או קרוב לכך (85-100%), וזאת באמצעות פריסה ארוכה שתהיה מוסכמת על הנושים;
או באמצעות מימוש עצמי של נכסים או סיוע מבני משפחה לתשלום סכום משמעותי מהחוב "במזומן".
הכותב משמש בעל תפקיד מטעם בית המשפט והממונה על חדלות פירעון וייצג בעבר נושים מוסדיים בהליכי גבייה. האמור לעיל הינו דעה אישית של הכותב, ואינו מהווה דעה רשמית של הממונה על חדלות פירעון, משרד המשפטים או גוף רשמי או מוסדי כלשהו. אין באמור להוות תחליף לייעוץ משפטי אישי.
