חלק מהפרסומים בקשר להליך פשיטת רגל מציגים תמונה ורודה: "מחיקת חובות" ו"הסרת הגבלות" תוך יום אחד, עם תמונות של דוגמנים מחייכים ולוחצים ידיים ("סוד" – הדוגמנים מחייכים כי… אמרו להם ולא בגלל שהרגע הם השתחררו מהחובות שלהם).
התמונות של הדוגמנים מגיעות בדרך כלל ממאגרי תמונות באינטרנט (קבלו דוגמא), והמסר שעולה מהן עלול להיתפס, בטעות, כהבטחה או הצגה של מצב הדברים כפי שהוא.
אבל את הפרסומות קל (וכמעט חינם) להכין. לסיים הליך פשיטת רגל בהפטר זה סיפור אחר.
בפועל – הליך פשיטת רגל הוא הליך מתמשך שדורש לשבת בערב לסכם חשבונות, לנהל מעקב אחר הכנסות והוצאות, למלא דוחות ולאתר ולדרוש מסמכים בדבר נכסים.
מדובר ב"עבודה" לכל דבר, שיכולה לקחת שעה-שעתיים כל חודש, ולפעמים אף יותר.
הכניסה להליך פשיטת הרגל היא פשוטה יחסית – הגשת טופס 5 באמצעות עורך דין בצירוף תצהיר הסתבכות ואסמכתאות. לאחר הגשת הבקשה ניתן צו כינוס – לכאורה הישג גדול אבל זה לא כי כמעט תמיד ניתן צו כינוס לבקשת חייב (למעט מקרים מיוחדים). מרגע מתן צו הכינוס מתחילה העבודה הקשה באמת, שאותה לא ניתן לפרסם עם תמונות של דוגמנים מחייכים. העבודה הקשה היא להישאר בהליך ולסיים אותו בהפטר.
עם מתן צו הכינוס ממנה בית המשפט "מנהל מיוחד" שהוא עו"ד או רו"ח שמפקח על התנהלות החייב בהליך. חייב שמתחיל הליך פשיטת רגל אך לא עומד בחובות הבסיסיות של ההליך – מבזבז את הזמן של בית המשפט, של הכונס הרשמי, של המנהל המיוחד והכי חשוב את הזמן והכסף שלו (תשלומים, שכר טרחת עורך הדין שלו, הוצאות, נסיעות וכו').
לכן, חייב שצובר מחדלים ולא מתקן אותם אחרי שקיבל התראה, עלול "להיזרק" מההליך לאחר מספר חודשים בודדים כשהמנהל המיוחד ישים לב למחדלים.
כדי לאזן קצת את התמונה, יפורטו 5 הטעויות הגדולות שעושים חייבים בפשיטת רגל.
1. אי הגשת דוחות / הגשת דוחות חסרים
בהתאם להתחייבות שהחייב חותם עם כניסתו להליך פשיטת רגל, עליו לדווח כל חודשיים על הכנסותיו והוצאותיו. את הדו"ח מגישים באמצעות טופס שמורידים מאתר הכונס הרשמי, ובו יש טבלה שצריך למלא בה נתונים, ואת הנתונים שממלאים בטבלה צריך לגבות בקבלות, במסמכים, ובתלושי שכר.
לשאלתכם – צריך לשמור קבלות מהסופרמרקט, קבלות תשלום ארנונה, מים, חשמל, גז וקבלות לכל הוצאה אחרת, ולצרף אותם לדו"ח הדו-חודשי.
אי הגשת דוחות זה פשוט לא לעמוד במה שהובטח בהתחלת ההליך. הגשת דו"ח חסר, או דו"ח לא מאוזן – מעלה תהיות ולאלה עלול להיות מחיר בהמשך.
אם יש סיוע כספי חודשי מהמשפחה – צריך לציין את זה. אסור ליצור חובות בהליך, ולכן עם ההוצאות עולות על ההכנסות ואין הסבר "מאיפה הכסף" זו בעיה.
אם יש עודף כספי באחד החודשים – לא כדאי לנסות להסתיר את זה באמצעות "ניפוח" הוצאות שלא מגובות בקבלות ולא מתיישבות עם השכל הישר.
5,000 ₪ הוצאות מזון לאדם צנום אחד לחודש? משכורת של 4,000 ₪ במקום 7,000 ₪ כשההפרש נובע מ"מקדמה" שלוקחים כל חודש ו"מסתתרת" בתלוש המשכורת? כדאי להימנע מכך. לדיווחים כאלה יש מחיר, וברמת העיקרון הוא אפילו פלילי.
2. אי המצאת מסמכים בדבר נכסים / התחמקות ממתן הבהרות
הליך פשיטת רגל מתאים בעיקר למי שאין לו נכסים משמעותיים. חייב שצבר נכסים כלשהם צריך לקבל ייעוץ מקצועי טרם הכניסה להליך.
פשיטת רגל איננה הפתרון היחיד והיא לא מתאימה לכל אחד. החוק (ולא רק פקודת פשיטת הרגל) מציעים קשת של פתרונות, ולפעמים ניתן לשלב חלק מה"צבעים". למשל, הפטר בהתאם לתיקון בחוק הוצאה לפועל, הליך לפי סעיף 19א, והסדרה רצונית מול הנושים באמצעות מו"מ מושכל, הקצאת משאבים נכונה וסיוע מבני משפחה.
גם את הדבר הזה לא מציינים בפרסומות אודות הליך פשיטת הרגל, ובגלל שבפרסומים האלה הכל נראה "פשוט וקל", אז ה"פשוט וקל" זולג להמשך ההליך, שוכחים לוודא, לא שמים לב, או מעדיפים להתקדם כי יש מסמכים שלאתר ולהשיג אותם זה לא "פשוט וקל". התוצאה – בעייה לא פשוטה לחייב (ולפעמים גם לבני משפחה שלו).
אסביר – עם מתן צו הכינוס, תפקידו של המנהל המיוחד לאתר ו"לתפוס" נכסים של החייב. כך למשל חייב ש"שכח" 1/6 דירה שרשומה על שם אמו שנפטרה ולא השאירה צוואה – יגלה מהר מאוד שהמנהל המיוחד דווקא זוכר ורשם הערה אודות צו הכינוס בפנקסי המקרקעין. כעת קיימת אפשרות שהזכויות של החייב בנכס ימומשו והאחים שלו יגררו להליכים משפטיים, וגם אם מדובר ב"טעות" והמשפחה מתגייסת לפדות את הנכס – החייב מוחזק כעת כמי שהסתיר, כמי שלא בא בידיים נקיות להליך.
לדבר הזה עלול להיות מחיר כבד גם לאחר מימוש או פדיון הנכס.
מה יעשה חייב שהתחיל בהליך פשיטת רגל וגילה שהוא שכח לציין נכס בבעלותו? חייב במצב כזה רצוי שיפעל בשקיפות וביושרה מול בית המשפט בעל התפקיד. ישים את הקלפים על השולחן, ולא ינסה להתחמק, להתעלם ולהסתיר. את המאמצים כדאי לרכז בניסיונות להסתייע במשפחה וחברים כדי "לפדות" את הנכס וכך למנוע את מימושו. אפשרות נוספת היא לנסות ולגבש הסכמות לפדות את הנכס במסגרת "תוכנית הפירעון".
חשוב לציין שהסתרת נכסים היא פעולה שעלולה "להפקיע" את ההפטר! בצווי ההפטר משולב תנאי והוא שהמידע שהחייב מסר הוא מלא ונכון.
אם יתגלה לבעל התפקיד בעתיד, ואפילו אחרי שניתן הפטר, שלחייב היה נכס שהוא לא גילה – ניתן לבטל את ההפטר ולתפוס את הנכס.
שימו לב – כבר היו כמה מקרים כאלה!
3. היצמדות לצו תשלומים נמוך / הגשת בקשה להפחתת צו תשלומים מיד עם קבלת צו הכינוס
צו הכינוס ניתן על בסיס המידע שמוסר החייב בבקשה למתן צו כינוס והכרזתו פושט רגל, בשילוב עם נתונים סטטיסטיים. לעיתים המידע שנמסר אינו מלא, או שלאחר צו הכינוס חל שיפור במצבו הכלכלי של החייב (למשל – מוצא עבודה, מקבל העלאה וכו'). התוצאה היא צו תשלומים נמוך, שמאוד "נוח" לחייב.
במצב כזה רצוי לפנות למנהל המיוחד ולהגיע להסכמות בדבר הגדלת צו התשלומים בהסכמה לסכום הוגן שהחייב יכול "לחיות" איתו. חייב שפועל כך יגיע ביום הדיון עם "נקודות לזכותו" כמי ששם את כל הקלפים על השולחן והתאמץ בהליך. חייב שיסתיר את המידע יגלה שהיחס כלפיו בהתאם.
רצוי מאוד לא להסתמך על הסכום שנקבע בצו הכינוס בתור סכום שקובע "גבולות גזרה". אין שום הבטחה או התחייבות שהסכום הזה לא ישתנה!
בהליך פשיטת הרגל אחרי הרפורמה מנסים לגבש "תוכנית פירעון" שהיא סכום חודשי ראוי שישולם כל חודש במשך 60-54 חודשים, שבסופם יינתן הפטר.
לאחר חקירת המנהל המיוחד או במהלך גיבוש תוכנית הפירעון יכול מאוד שיתברר שהסכום שנקבע בתחילת ההליך אינו מתאים וצריך להגדיל אותו.
לדוגמא – חייב שקיבל צו תשלומים של 500 ש"ח לחודש, ופתאום מאוד "נוח" לו – רמת החיים שלו אינה יורדת ואפילו משתפרת ביחס למצב שהיה כששילם חובות באופן רגיל או דרך ההוצאה לפועל (נניח שלפני צו הכינוס שילם 1,400 ש"ח בחודש לנושים או בהוצאה לפועל).
לחייב כזה רצוי להתכונן נפשית לשינוי צו התשלומים כלפי מעלה.
מי שצריך להתכונן – יודע זאת עמוק בליבו, ומי שניגש להליך פשיטת רגל כשהמטרה העיקרית שלו "להפחית" את התשלום החודשי כדי שיהיה "אוויר" לשפר את איכות החיים – עושה טעות מרה.
כעת, נניח שניתן צו כינוס ונקבע צו תשלומים של 1,000 ש"ח בחודש, והחייב סבור שמדובר בסכום גבוה. הגשת בקשה להפחתת צו התשלומים מיד עם קבלת צו הכינוס, לפני הגשת דוחות דו-חודשיים ועל סמך דברים שלא מגובים באסמכתאות – היא כמעט תמיד מיותרת. הבקשה מציגה את החייב כמי שלא מנסה להתאמץ, ואפילו כמי שמנהל משא ומתן עם בית המשפט על גובה צו התשלומים – במיוחד כשהבקשה מוגשת כמה חודשים אחרי צו הכינוס, ומבלי שהחייב שילם שקל אחד. גם חייב שבכנות לא מצליח לעמוד בסכום שקבע בית המשפט – רצוי שיפקיד כמה שהוא יכול, ויגיש בקשה מסודרת ומגובה באסמכתאות. לא להפקיד דבר ולבקש להפחית את צו התשלומים על סמך "דיבורים באוויר" – לא נתפס באופן חיובי. כמובן שעל החייב לפעול בהתאם ליכולותיו ומצפונו, ויתכנו מצבים של מצוקה אמיתית – אבל כאן מעלתו של עו"ד מנוסה בייצוג חייבים, שגם מבין את השיקולים מהצד השני, ויודע להציג דברים בצורה מקצועית ולדרוש מהחייב את המסמכים שיסייעו לו להציג את הדברים בצורה טובה.
עו"ד מנוסה בייצוג חייבים גם ידע לשים גבולות ללקוח שלו, ולא ישתף פעולה עם נסיונות להסתיר ולמסמס, ולא יגיש בקשות סתמיות כדי לצאת ידי חובה ו"לרצות" את הלקוח שלו.
4. אי מיצוי כושר השתכרות ואי דיווח אודות ניסיונות להשתלב במעגל התעסוקה
לא פעם חייב שמגיש בקשה להכריזו פושט רגל הוא מובטל במועד הגשת הבקשה. לעיתים החייב מובטל תקופה מסויימת, ואפילו תקופה משמעותית.
חייב צריך שתהיה לו סיבה אמיתית ומגובה במסמכים לכך שהוא אינו עובד (למשל אישור רופא תעסוקתי או אישורים על נכות קשה שברור שלא מאפשרת לעבוד).
גם חייב שאין מניעה שיעבוד, עלול להיתקל בקשיים להשתלב במעגל התעסוקה. אך הקשיים אינם סיבה להתייאש ולהפסיק לנסות.
ובעניין זה – לא דיווחת כאילו לא עשית.
רצוי לנהל רישום של הפעולות שנעשו למציאת עבודה, החברות אליהן הוגשו קורות חיים, החברות שאליהן זומן החייב לראיון, איש הקשר שמולו תואם הראיון והטלפון שלו וכו'. את הרישום הזה כדאי להעביר למנהל המיוחד. אם אכן נעשה ניסיון כנה למצוא עבודה, ולא ניסיון "לצאת ידי חובה" – הדבר יסייע בהמשך הדרך.
אם החייב הצליח להשתלב במעגל העבודה באופן שמקנה לו שיפור ביכולת התשלום – רצוי שיפנה למנהל המיוחד ויגיע להסכמות על הגדלת צו התשלומים. בשלב גיבוש ההסכמות אמירות כמו "אז אני אפסיק לעבוד" גורמות נזק רב – רצוי מאוד להימנע מהן.
חייב שלא מנסה להשתלב במעגל העבודה, מתכנן למשל "להסתדר" בינתיים מעזרה לא פורמלית מההורים, ומתכנן להתחיל לעבוד רק אחרי ש"ייפטר" מהחובות – טועה ועלול לגלות מהר שלהתנהלות כזו יש מחיר.
5. אי הגשת אישורי מסירה לנושים
חייב שמגיש בקשה לפשיטת רגל צריך לדווח על כל האנשים / גורמים שהוא חייב להם כסף. אחרי שניתן צו הכינוס, החייב צריך להודיע לאותם אנשים / גורמים שהוא הגיש בקשה לפשיטת רגל ואת פרטי תיק בית המשפט.
את ההודעה שולחים בדואר רשום עם אישור מסירה, ואת אישורי המסירה מגישים למנהל המיוחד.
אי הגשת אישורי מסירה היא קודם כל הפרה של ההתחייבות שהחייב התחייב כשנכנס להליך. מעבר לכך, הדבר מעקב ומסרבל את ההליך וחבל – מדובר בפעולה שכל עורך דין מקצועי שעוסק בתחום יודע לעשות בצורה מהירה ויעילה.
* הכותב משמש בעל תפקיד מטעם הכונס הרשמי ואינו מייצג או מייעץ לחייבים פשיטת רגל.
מטרת התכנים לסייע לקורא/ת להרחיב את בסיס הידע האישי שלו/שלה ולאפשר לו/לה לדעת יותר, לפני שהוא/היא פונים אל עורך דין.
האמור לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני ואישי.
האמור לעיל מייצג את דעתי בלבד, ואינו מהווה בשום פנים ואופן עמדה של הכונס הרשמי או של גורם רשמי אחר כלשהו.
